צ'יטה שליחויות בע"מ נ' חקשור

החלטה

1.בין התובעת, העוסקת בשיגור משלוח והפצה לבין הנתבע נחתם ביום 12.12.10 הסכם.

על פי האמור בכתב התביעה, סיפקה התובעת לנתבע את השירותים, כמתחייב על פי ההסכם מצד אחד ואילו הנתבע בתמורה לכך אמור היה לשלם את התמורה כאמור בהסכם בתנאי תשלום שוטף פלוס 30.

2.על פי החומר בתיק ההוצאה לפועל, בו הוגשה התביעה לסכום קצוב נמסרה האזהרה לנתבע ביום 22.5.12.

3.ביום 17.7.12 הגיש הנתבע בקשה להארכת מועד וכן התנגדות לביצוע התביעה.

4.במסגרת הבקשה להארכת מועד נטען כי הנתבע מתגורר בעיר חולון וכי במקום בו בוצעה לכאורה מסירת האזהרה מטעם לשכת ההוצאה לפועל נמצאת חב' אחרת ולא החב' בה הועסק הנתבע.

במסגרת ההתנגדות לביצוע התביעה, טוען הנתבע כי הוא היה עובד שכיר בחב' בשם וי.אי.פי שלה היתה רשת חנויות להנעלה ותיקים וכי מעולם לא היה מבעלי החב' ו/או מנהלה.

החב' היא אשר הזמינה את השירותים מהתובעת וכי הוא ביצע את ההזמנה באופן טכני בלבד וכי החוב הינו חוב של החב' ולא שלו באופן אישי.

5.בחקירתו הנגדית חזר הנתבע על גרסתו, כפי שזו הועלתה במסגרת ההתנגדות לביצוע התביעה. כמו כן, הנתבע העיד בתוקף כי החתימה על אישור המסירה אינה חתימתו.

6.לאחר עיון בחומר ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשות להתקבל.

ראשית, טענת הנתבע כי אישור המסירה עליו מתבססת התובעת אינו כדין ובכל מקרה הוא אינו חתום עליו לא נסתרה.

בנסיבות אלה, כאשר קיים פגם באישור המסירה אין הנתבע זקוק להארכת מועד.

שנית, הזכות להתגונן הינה זכות חוקתית. לפיכך, אם הנתבע הראה ולו קצה חוט של הגנה

כדי להצדיק את קבלת הבקשה.

במסגרת הדיון בבקשה לרשות להתגונן אין מקום לבירור טענות ההגנה לגופן, והדיון מצטמצם לשאלה אחת ויחידה והיא: האם הצליח הנתבע לשכנע את בית המשפט בקיומה של הגנה הראויה להיות מוכרעת בדיון רגיל.

לעניות דעתי עבר הנתבע את הרף הנ"ל ומשכך אין לבית המשפט לא סמכות ולא שיקול דעת למנוע ממנו להתגונן.

7.אשר על כן, הבקשות להארכת מועד וההתנגדות מתקבלות.

הוצאות ההליך יהיו בהתאם לתוצאות בתיק.

לאור סכומה תדון התובענה בסדר דין מהיר.

 לפיכך על הצדדים לנהוג כדלקמן: